חרדה חברתית

חרדה חברתית מתאפיינת בפחד להיות נבוך בחברה, לספוג ביקורת או להדחות על-ידי אחרים. מדובר בהפרעה הפוגעת בצורה משמעותית באיכות החיים של האנשים הסובלים ממנה שכן החרדה מלווה אותם בכל מצב בו הם נמצאים עם אנשים.


אומנם נכון יהיה לומר שכולנו לא אוהבים לקבל ביקורת וכולנו רוצים להרגיש אהובים ושייכים אבל האדם הסובל מחרדה חברתית כל-כך חרד מהאפשרות שיידחה על-ידי אחרים עד שהוא נמנע ממצבים רבים ובמקרים קיצוניים הוא כלל אינו יוצר מהבית. למשל, יכול להיות אדם שיחשוש לנהוג בשל הפחד ממצב שבו הוא יהיה הראשון ברמזור ולא יתחיל לסוע בזמן ויצפרו לו, לחלופין יכול להיות אדם שיחשוש להכנס לאוטובוס או למסעדה בשל המצב שבו האנשים היושבים יינעצו בו מבטים כשיעבור לידם.


כ-13% צפויים לסבול מההפרעה בשלב כלשהו בחייהם ומרבית הסובלים הם נשים ביחס של 1.5:1.00. עם זאת, גברים יותר עשויים לפנות לטיפול בהפרעה. מרבית האנשים הסובלים מחרדה חברתית סובלים גם מדימוי עצמי נמוך הנובע מדיאלוג פנימי נוקשה ושלילי ואמונות מעוותות ושליליות בנוגע ל"עצמי".


מאחר ומרבית האנשים הסובלים מחרדה חברתית מתקשים להפתח בפני אחרים בכלל, ובנוגע לנושאים אישיים בפרט, נוצר מצב בו מרבית האוכלוסיה אינה מודעת להפרעה זו וכתוצאה מכך רבים אינם מאובחנים ואינם זוכים לטיפול הולם. אנשים יספרו הרבה יותר בקלות על אפיזודה דכאונית שעברו ואפילו על התקפי חרדה אבל לא על כך שהם סובלים או סבלו בעבר מחרדה חברתית. כתוצאה מכך, קיימת בקרב הסובלים מחרדה חברתית תחושה שהם לבד בעולם עם הקשיים שלהם ונוצרת תחושת בדידות חזקה שמוסיפה לקושי הכללי.

 

מהם התסמינים של חרדה חברתית?חרדה חברתית


הסימפטומים של חרדה חברתית נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: גופניים, קוגניטיביים (מחשבתיים) והתנהגותיים.

♦ תסמינים גופניים
♦ דופק מואץ
♦ הזעה
♦ סומק
♦ רעד בקול
♦ רעד בגוף
♦ סחרחורות
♦ כאבי בטן
♦ קוצר נשימה


יכולים להיות תסמינים גופניים יחודיים אצל אנשים שונים והם כמובן יכולים להופיע בעוצמות שונות אצל אותו אדם במצבים שונים ובין בני אדם שונים. חלק מדברים על תסמין מסוים כמאוד חזק ואחרים שמופיעים בצורה מתונה יותר. פעמים רבות החרדה היא שתסמין כמו הסמקה או רעד בקול יופיע ואחרים ירגישו בכך.

 

תסמינים קוגניטיביים - מחשבות אוטומטיות


מדובר במחשבות מהירות מאוד שמעורבות בתפיסה שלנו את הסביבה, את האחר ואת עצמנו. הן כל כך מהירות עד שאנו לא משגיחים בהן ולרוב לא נהיה מודעים להן כלל.
לרוב מדובר במחשבות שליליות ונוקבות שמובילות לרגשות שליליים. למשל, "אני בטוח אסמיק", "בטוח לא יקבלו אותי לעבודה" או "אני כזה טיפש".

 

אפשר להבין איך מחשבות מסוג זה יערערו את תחושת הבטחון שלנו ויזינו את החרדה. הן גם קשורות למבנה האישיות שלו. למשל, מי שנוטה לדאגנות ומחכה לחבר שמאחר יחשוב ש"בטוח קרה לו משהו".
כדי להמחיש כיצד מחשבות אילו משפיעות על הרגשות שלנו ניקח למשל מצב שבו אדם קבע עם חבר במסעדה ואותו חבר מאחר בעשרים דקות. אם המחשבה האוטומטית תהיה "בטוח קרה לו משהו" אז הוא יחוש דאגה.

   

 

אם המחשבה האוטומטית תהיה "אוף, אמרתי לו להגיע בזמן" הוא יחוש כעס. אם המחשבה האוטומטית תהיה "ערכו את השולחן לשניים, בטח כולם חושבים שהבריזו לי בדייט" אז הוא יחוש מבוכה. לעיתים, נהיה מודעים רק לרגש ולא למחשבה האוטומטית שמובילה לאותו רגש. במצבים כאלו אנו עשויים אף להשליך את הרגשות שלנו על "מטרות תמימות" מבלי שנהיה אפילו מודעים למה. למשל, נתלונן על השירות במסעדה כשלמעשה אנחנו כועסים שהחבר איחר.


המחשבות האוטומטיות שאופייניות למי שסובל מחרדה חברתית נוגעות לאופן בו אנחנו נתפסים בעיני אחרים ולסיכוי שנביך את עצמנו. למשל:


♦ מה אם לא יבינו אותי?
♦ למה כולם מסתכלים עלי?
♦ אני נראה מוזר
♦ כולם צוחקים עלי
♦ בטח רואים על שאני בודד
♦ למה כולם יותר בטוחים/מאושרים/יפים/מצחיקים ממני?
♦ אני לא עומד בזה
♦ אני אתעלף/אסמיק/אהיה נבוך
♦ אני לא ממספיק יפה

 

עיוותי חשיבה


כשמם כן הם. מדובר בדפוסי חשיבה אשר גורמים לנו לתפוס את הסביבה, אותנו ואת האחרים סביבנו בצורה מעוותת. לרוב הם גורמים לחשיבה שלילית, פסימית וקטסטרופלית וכתוצאה מכך גם לתחושות קשות של עצב, כעס ואף חוסר אונים.

 


למשל אדם יכול לחשוב שהוא בטוח לא יצליח בעבודה החדשה, על אף שכבר עבד בעבודות יותר תובעניות מעבודתו הנוכחית ועשה בהן חייל. לחלופין, הורה יכול כל הזמן לחשוש שמא משהו רע יקרה לבנו. כדי לשנות את עיוותי החשיבה ולהפעיל נגדן מחשבות הגיוניות שיפריכו אותו חשוב לזהות את עיוותי החשיבה שמנהלים אותנו סביב הנושא של חרדה חברתית.
אנשים הסובלים מחרדה חברתית נוטים להתבוננות עצמית מוגזמת, במיוחד במצבים חברתיים. כתוצאה הם ערים באופן מוגזם לכל תסמין של חרדה ובטוחים שאחרים ערים לכך באותה מידה. העיסוק בעולם הפנימי מרחיק אותם מתשומת הלב לעולם החיצוני וכתוצאה הם מתרחקים ממה שקורה סביבם ונוצרת תחושה של בידוד וריחוק.


בנוסף, למי שסובל מחרדה חברתית יש נטייה ברור לנתח אינטראקציות חברתיות ותמיד להיות השופט הכי מחמיר של עצמו. מדובר בהלקאה עצמית שמזינה את החרדה החברתית ויוצרת מעגל קסמים שלילי משום שנוצר מצב של חוסר שביעות רצון תמידי.


תסמינים התנהגותיים:


כמו במצבי חרדה אחרים התגובה השכיחה של האדם הסובל מחרדה חברתית היא של לחימה/בריחה. תחילה, התגובה הראשונית לחוסר הנוחות במצב חברתי היא קיפאון. בדיוק כמו חיה שחשה בסכנה וקופאת על מקומה כך גם האדם החרד נשאר "משותק" ולא מגיב. בשלב הבא, האדם החרד פשוט יימנע מאותה סיטואציה. האנשים סביבו עלולים לפרש את התנהגותו כסנוביות/התנשאות אבל בפועל התגובה נובעת ממניעים הפוכים. האדם החרד רוצה בעל מאודו להשתלב ולהיות אחד מהחבר'ה אבל חש חסר אונים בתוך בועת החרדה. החרדה והקפאון יכולים להיות כל כך עוצמתיים עד שאדם במצב זה לא יהיה מסוגל לנהל שיחה פשוטה או לספק פרטים בסיסיים כמו את שמו ועיסוקו.


תסמין התנהגותי נוסף שמאפיין אנשים הסובלים מחרדה חברתית הוא המנעות. בשל החשש מהופעת התסמינים,פעמים רבות אנשים הסובלים מחרדה חברתית נמנעים ממצבים העלולים לעורר את אותם תסמינים. אחת הבעיות היא שההמנעות הופכת יותר ויותר מוכללת.

 

למשל, בתחילה יכול האדם החרד להמנע מלאכול במסעדות עמוסות באנשים, לאחר מכן במסעדות בכלל ולבסוף לא יהיה מוכן לאכול גם בעבודה אם מישהו עלול לראות אותו. כתוצאה מכך, חייהם החוויתיים הופכים יותר ויותר מצומצמים.

 

פעמים רבות אנשים אינם מודעים להיקף ההמנעות שלהם אלא עד שהם מתחילים לטפל בחרדה ואז מגלים כיצד החיים שלהם הופכים להיות יותר ויותר מגוונים והם עושים דברים שלא שיערו בכלל שיהיו חפצים בהם או שיזכו להינות מהם כמו טיול גדול, הופעת סטנדאפ או לימודים אקדמיים.
טיפול


טיפול קוגניטיבי התנהגותי:


טיפול מסוג זה מתמקד בזיהוי המחשבות האוטומטיות ועיוותי החשיבה אשר מעוררים ומעצימים את החרדה. בשלב הבא מפריכים את אותם דפוסי חשיבה בעזרת מחשבות נגד שמתקנות את הטעויות הלוגיות של דפוסי החשיבה החרדתיים. מחשבות הנגד צריכות להיות מחשבות אשר המטופל מאמין בהם והם מציגות מצב יותר הגיוני ובמקביל גם יותר חיובי ואופטימי. למשל, מחשבה אוטומטית - "עדיף שאני לא אדבר כי הרעיונות שלי לא טובים". מחשבת נגד – "דווקא כשאני כבר מעיז לדבר אנשים מקשיבים לי ונהנים מרעיונות שלי".


במהלך הטיפול הקוגניטיבי המטופל לומד לתרגל שינוי דפוסי חשיבה בצורה שיטתית ובמצבים שונים.
החלק ההתנהגותי בא לידי ביטוי בעידוד חשיפות למצבים חברתיים שונים בהם ניתן לתרגל את השינוי בדפוסי החשיבה. החשיפות נעשות באופן הדרגתי, ממצבים שמעוררים חרדה ברמה נמוכה יחסית ועד למצבים הכי מלחיצים.


טיפול פסיכודינמי


תהליך טיפולי אשר שם יותר דגש על החלק הלא מודע של המטופל ועל הקשר המתפתח בין המטפל למטופל. בתוך המרחב הטיפולי ניתן ללמוד רבות על עולמו הרגשי של המטופל, דפוסי החשיבה שלו, תפיסתו את עצמו ואת סביבתו ובין היתר גם את מקורות החרדה שלו. בתוך המרחב הזה גם ניתן לעשות שינויים משמעותיים בתחומי חיים שונים כמו: קריירה, זוגיות, דימוי עצמי, יחסים משפחתיים ועוד. ניתן לפתח שליטה רבה יותר בתחומים אילו וכך גם להקטין את חרדתנו מפני תחושת חוסר השליטה שאנו חווים.


לרוב מדובר במפגשים שבועיים, שבהם המטפל והמטופל נפגשים. בניגוד למה שמקובל להניח המטפל אינו שותק ומהנהן אלא הוא שותף פעיל בתוך הטיפול אשר מייעץ, מכוון, מפרש ומשקף.
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי השכיח הוא SSRI, מעכבי ספיגת סרוטונין.